החלטה בתיק בר"ע 1734-04-12

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (הנשיאה דיתה פרוז'ינין ונציגת המעבידים גב' נחמה אנג'ל; ע"ר 54198-11-11), אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת רשמת בית הדין האזורי (חופית גרשון-יזרעאלי; ד"מ 5624/05, להלן - הרשמת) מיום 22.11.2011. בהחלטתה זו דחתה הרשמת את בקשת המבקש לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבותו ביום 20.3.2006.

2.     המשיב הגיש לבית הדין האזורי תביעה נגד המבקש ונגד חברה נוספת לתשלום שכר עבודה. המבקש הגיש כתב הגנה, אך לא התייצב לדיון שנקבע ליום 20.3.2006. יצויין כי לדיון קודם שנקבע לא התייצבו שני הצדדים. בפסק הדין שניתן בהיעדר המבקש קבעה הרשמת כי על המבקש לשלם למשיב סך 3,000 ש"ח בצירוף פיצויי הלנה כחוק מיום 1.11.2004 ועד התשלום בפועל. התביעה נגד החברה נמחקה (להלן - פסק הדין).

3.     במהלך שנת 2006 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. דיון בבקשה נקבע ליום 19.7.2006, אולם המבקש לא התייצב לדיון, ומשכך נמחקה הבקשה.

4.     בסמוך לאחר מכן הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול פסק הדין. גם בקשה זו נמחקה משלא גובתה בתצהיר כנדרש, ולאחר התראה שניתנה בעניין.

5.     כעולה מהתיק, ככל הנראה הוגשה בקשה נוספת מאותו הסוג גם בשנת 2009, אשר נמחקה אף היא.

6.     יצוין כי בכל ההליכים המפורטים עד כה לא היה המבקש מיוצג.

7.     בשנת 2011 הגיש המבקש, באמצעות בא כוחו, בקשה נוספת לביטול פסק הדין, בטענה כי לא ידע על ההליכים בתיק. בדיון שהתקיים בבקשה ביום 9.10.2011 ביקש ב"כ המבקש למחוק את הבקשה, לאחר שככל הנראה התברר לו במהלך הדיון כי המבקש אכן ידע גם על ההליכים שהתנהלו בתיק וגם על פסק הדין שניתן. בית הדין נעתר לבקשתו ומחק את הבקשה, תוך חיובו בהוצאות המשיב.

8.     ביום 22.11.2011 הגיש המבקש בקשה נוספת לביטול פסק הדין. בקשה זו נדחתה בו ביום בהחלטת הרשמת, מן הטעם שלמבקש כבר ניתן יומו בהליך זה ובקשותיו לביטול פסק הדין נמחקו מספר פעמים, ומשהבקשה הוגשה בשיהוי ניכר.

9.     המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטה זו של הרשמת, וטען כי לא קיבל את החלטות בית הדין, וכי לא התקיימו כלל יחסי עובד ומעביד בינו לבין המשיב, אשר הועסק באמצעות קבלן משנה. לחילופין ביקש המבקש כי יוארך לו המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין.

10.           דיון בערעור התקיים ביום 14.3.2012. ביום 15.3.2012 נתן בית הדין האזורי את פסק דינו, בו הסביר כי השיקולים העומדים ביסוד ההחלטה לבטל פסק דין מתחלקים לשני סוגים: ביטול מחובת הצדק: כאשר נמצא כי התקיים פגם בהליך שבגינו היה על בית הדין להימנע ממתן פסק דין; ביטול על פי שיקול דעת בית הדין: במקרים שבהם לא היה פגם בהליך, תלוי המבקש בחסדיו של בית הדין, אשר ישקול את הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו או לא הופיע לדיון, ואת סיכויי ההצלחה שלו בתיק. במקרה זה קבע בית הדין האזורי, כי לא נפל פגם בהחלטת הרשמת, שכן בפסק הדין נכתב כי המערער הוזמן לדיון כדין. משכך פנה בית הדין לבחון אם קיימות למבקש טענות הגנה לכאורה, ומה סיכוייהן. בית הדין קבע, כי המבקש לא הביא אף לא ראשית ראיה התומכת בטענתו כי המשיב הועסק על ידי קבלן משנה. המבקש לא ציין את שמו המלא של הקבלן או את כתובתו, ולא צורף הסכם המצביע על קיומו של קשר בין המבקש לאותו קבלן. לפיכך קבע בית הדין כי מדובר בטענה בעלמא, שאינה צדיקה את ביטולו של פסק הדין. עוד הוסיף בית הדין האזורי, כי המבקש ידע על קיומו של פסק הדין כבר בשנת 2006, ואף הגיש בשנה זו, בסמוך למועד מתן פסק הדין, בקשה לביטולו. בית הדין התייחס לטענת המבקש לפיה לא קיבל את ההזמנה לדיון, וקבע, כי גם אם נכונה טענתו זו של המבקש, תמוה מדוע לא עשה דבר כדי לברר מה עלה בגורל בקשתו במשך שנים. בית הדין הוסיף, כי כאמור, המבקש ידע כי ניתן פסק דין נגדו, וכי המבקש בחר, מטעמים השמורים עמו, למחוק את בקשתו הקודמת לביטול פסק-דין. עוד הוסיף בית הדין האזורי וציין, כי הוא מודע  לכך שסכום החוב תפח עד מאוד, והוא עומד היום, לדברי המבקש, על סך 100,000 ש"ח, אולם בנסיבות העניין, כאשר סיכויי טענות ההגנה של המבקש קלושים, הוא ידע על קיומו של פסק הדין עוד בשנת 2006, ואף על פי כן לא עשה דבר בעניין זה, קבע כי הוא דוחה את הערעור.

11.           בבקשה לרשות הערעור שלפניי חזר המבקש על טענותיו בבית הדין האזורי, וביקש להדגיש כי לא קיבל את החלטות בית הדין, שכן המשיב מסר לבית הדין כתובת שגויה שלו, ומעולם לא טרח לעדכנה, וכי לא היה מיוצג במרבית ההליכים האמורים. המבקש הסביר כי אין זה נכון כי לא עשה דבר משך השנים, שכן בינתיים הגיש מספר בקשות לביטול פסק הדין. עוד ביקש להדגיש כי החוב תפח לכדי מימדים עצומים, וכי היה מוכן לשלם למשיב סכום פשרה כלשהו על מנת לסיים את התיק. בעניין בקשתו למחוק את בקשתו בשנת 2011 הסביר ב"כ המבקש כי המבקש סבר כי מדובר בתביעה אחרת, ולפיכך ביקש כי בקשתו תימחק, תוך שמירת זכותו להגישה מחדש, הפעם בהתייחס לעובדות הנכונות שהתבררו לו במהלך הדיון, אולם בקשתו החדשה נדחתה כאמור על ידי הרשמת בהחלטתה מושא בקשה זו. עוד טען המבקש כי המשיב עצמו הודה בדיון שקדם לפסק הדין כי "מי שלקח אותי לעבודה היה סאמיר אבו דיאב", הוא אותו קבלן המשנה. לסיום טען כי בית הדין לא דן בבקשתו החלופית.

12.           לאחר שנתתי דעתי לבקשת רשות הערעור ולחומר התיק, אני מחליט לדחותה. הלכה היא, כי רשות ערעור בערכאה שלישית תישקל במקרים חריגים המעוררים שאלה כללית, משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ראו: רע"א 2830/07 הר עוז נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה, ניתן ביום 15.8.2007; רע"פ 11055/04 פישר נ' שרון, ניתן ביום 7.12.2004; רע"פ 227/04 מכלוף נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 26.2.2004; רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 7857/08 הכשרת הישוב נ' אולפני קולונל בע"מ, 22.2.2009). בקשה זו שלפניי אינה מעלה שאלה משפטית כזו ואינה מהווה מקרה חריג המצדיק דיון שלישי בעניין.

13.           מעבר לאמור אוסיף עוד, כי מעיון בתיק עולה, כי היו אישורי מסירה כדין למבקש לגבי החלטות בית הדין לפיהן עליו להתייצב לדיונים בעניינו, וכי קיימים אישורי מסירה בציון "נמסר לידיו" או "נמסר לבן משפחה" לגבי החלטות בית הדין הרלבנטיות, לכל אורך ההליך. כך שטענותיו בעניין זה אינן ברורות. לא למותר לציין בהקשר זה, כי המבקש אינו חולק על כך שידע על פסק הדין בסמוך למועד בו ניתן. משכך תמוה הדבר כיצד זה קיבל המבקש לידיו את פסק הדין אם הכתובת המעודכנת בבית הדין לא היתה נכונה. זאת ועוד. משנודע למבקש כי כפי טענתו הכתובת שרשומה בבית הדין אינה מעודכנת, יכול היה המבקש לעדכנה מיוזמתו.

14.           באשר לסיכויי הגנתו של המבקש ייאמר, מעבר לנקבע בפסק הדין האזורי, כי אין באמירה זו של המשיב שצוטטה מדבריו במהלך הדיון מיום 20.3.2006 כדי להעלות או להוריד בעניין זה, לנוכח מקרא המשך דבריו של המשיב באותו דיון.

15.           באשר לטענת המבקש כי לא שקט על שמריו ייאמר כי אף אם בין השנים 2006 עד 2011 הגיש עוד בקשה או שתיים לביטול פסק הדין, עדיין מדובר בשיהוי ניכר.

16.           לא למותר לציין עוד טרם סיום, כי המבקש קובל על תפיחת סכום החוב למימדים עצומים. בעניין זה אין למבקש אלא להלין על עצמו, שכן משאין חולק כי ידע על פסק הדין שניתן ביום 20.3.2006 בסמוך למועד בו ניתן, היה עליו לשלם את סכום החוב מיידית, וזאת ללא קשר להליכים שנקט לביטולו. משבמשך השנים עד כה בחר המבקש שלא לשלם את סכום החוב, הרי שגרם הוא עצמו לתפיחת החוב למימדים אליהם הגיע. עוד יש להעיר כי את טענותיו בעניין סכום החוב עליו להפנות ללשכת ההוצאה לפועל.

17.           בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בפסק דינו של בית הדין האזורי, ולמתן רשות הערעור. כמו כן אין מקום להיענות לבקשתו החלופית של המבקש.

18.           סוף דבר - הבקשה נדחית. משלא נדרשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.

ניתנה היום,ל ניסן התשע"ב (22 אפריל 2012), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: